188 גולשים קראו מאמר זה | 0 תגובות פורסמו
בעבר בחרתי לא להרגיש. שנתיים של ניתוק רגשי, שנתיים של בחירה מודעת לא להתאהב, החלטה שאף אחד לא יכנס לי ללב, אבל אף אחד כאבתי והתנפצתי לרסיסים.
שוב הפחד הזה שאכנס לזוגיות ואכאב הפחד שהוא לא יענה לי ואכנס שוב ללחץ, שוב הפחד שאקבל דחיה. שוב פרידה?
פחד מכאב..כשאני חווה כאב, כאב נפשי, כזה שממוטט אותי וגורם לי לקרוס. תת המודע שלי יעשה מעכשיו הכל אבל הכל. כדי לא לגרום לי כאב.
לדוגמא:
אני אתן אחליט לא להרגיש, פשוט להיות אבן. ללא רגש, ללא יכולת לתת לאדם להכנס פנימה. תת המודע שכל מטרתו היא להגן עליי יעשה עבורי את הדבר הזה, מה שיוביל אותי לדחות מערכות יחסים, לדחות גברים, או לחילופין להכנס לזוגיות נוחה, ושגרתית
עם בן זוג נוח שהסיכון שאפגע ממנו בכלל לא קיים.
מה שקורה הוא שבאמת ישנה הגנה, כי גם כשאני דוחה כל זוגיות (זה מגיע לרוב בבררנות יתר, לא עושה דבר כדי להכיר גברים, או "אין לי איפה להכיר") או כשאני נכנסת מראש לזוגיות נוחה ושגרתית (לרוב בלי התאהבות ואהבת אמת) אני מונעת מעצמי רגש ואהבת אמת. היכולת להיות פתוחה לרגש,רגש נקי וחזק.
בתת המודע שלנו הפחד מכאב הוא כמו הפחד ממוות. בדיוק ככה – פחד ממוות. אם נהיה בסכנת מוות תת המודע יעשה הכל כדי להוציא אותנו מהסכנה. לא תהיה שום חשיבה מודעת במקום, הכל יעבוד על אוטומט!
כך בדיוק עם הפחד מכאב, אני כואבת משמע אוטמטית בלי לשים לב אנתק את עצמי מרגש כדי לא לכאוב.
בעבר כשאני ניתקתי את עצמי רגשית מנעתי מעצמי זוגיות אמת, אהבה טהורה, רגש חזק, אטימות. ולא "לא כשהגבר הנכון יגיע את תפתחי" – כך אמרו לי לא מעט.
אני מאמינה בלבנות את זה קודם. בכניסה פנימה, בהתבוננות עמוק עמוק בתוכך שם תוכלי לפתור את זה. כי אז כשיגיע תוכלי להתמסר לזוגיות אמת.
כשהכרתי את אמיר, ברגע הראשון ידעתי שזה זה! כשהמבטים שלנו הצטלבו הוא הרעיד לי את הלב, ידעתי שאני רוצה בקרבתו. ובעיקר ידעתי שחזרתי לעצמי, חזרתי להרגיש והפעם בעוצמה.
ולא, זה לא כי הנכון הגיע, אלא בעיקר כי בחרתי לא לסגור את עצמי בחרתי להתמודד עם הפחד מכאב, הפחד שאם אתאהב שוב, יש סיכוי שאפגע, אתמסר לזוגיות וכן אולי יהיה גם סיכוי שאכאב. אבל הסיכוי הגדול עוד יותר יהיה שארוויח את הרגש הכי חזק שיש – אהבת אמת.
