57 גולשים קראו מאמר זה | 0 תגובות פורסמו
כשסוף השבוע התקרב, חברתי ואני דנו בשקיקה בתוכניות שלנו. שנינו רצינו לבלות ערב שקט יחד ולהתעדכן בסרטים האהובים עלינו. לאחר התלבטויות רבות, התפשרנו על צפייה ב"הסנדק" – סרט מאפיה קלאסי ששנינו רצינו לצפות בו זמן רב. ותנו לי לספר לכם, זה התברר כאחד מערבי הסרטים הזכורים ביותר בחיינו.
הערב התחיל כשהקמנו את הסלון הנעים שלנו לחוויית צפייה מושלמת בסרטים. עמעמנו את האורות, הרמנו את הכריות והדלקנו כמה נרות ריחניים. ריח הנר האהוב על חברתי בניחוח וניל מילא את החדר ויצר אווירה חמימה ומזמינה.
כשהתיישבנו על הספה עם כמה חטיפים ושתייה, לחצנו על כפתור ההפעלה. הפסקול היפה להפליא של "הסנדק" התחיל, ומיד נשאבנו לעולמם של בני משפחת קורליאונה.
כבר מהסצנה הראשונה, נשבינו בסיפור העוצמתי ובהופעות המדהימות של צוות השחקנים. מרלון ברנדו בתפקיד דון ויטו קורליאונה היה פשוט יוצא מן הכלל, וגילום דמותו של מייקל קורליאונה על ידי אל פאצ'ינו היה מדהים באותה מידה. מצאנו את עצמנו שקועים לחלוטין בדמויות ובמערכות היחסים המורכבות שלהן.
החברה שלי, שבדרך כלל לא חובבת סרטים אלימים, הפתיעה אותי בכך שלא נרתעה מהסצנות האינטנסיביות. למעשה, היא הייתה מושקעת בסיפור בדיוק כמוני. היה מחמם את הלב לראות אותה מעריכה את הסרט ואת נושאיו.
ככל שהסרט התקדם, לא יכולנו שלא להתפעל מהצילום ומתשומת הלב לפרטים בכל סצנה. הבמאי פרנסיס פורד קופולה יצר איזון מושלם בין הצילומים היפים של האזור הכפרי האיטלקי לבין הרחובות המחוספסים והחשוכים של העיר ניו יורק. זה היה תענוג ויזואלי לצפייה.
לא יכולנו שלא לשים לב גם לדיאלוגים המרשימים ולציטוטים האיקוניים שעדיין פופולריים כיום. "תציעו לו הצעה שהוא לא יכול לסרב לה" ו"זה לא אישי, זה ביזנס למהדרין" הן רק חלק מהשורות שהפכו לשם נרדף לסרט.
כשהסרט הגיע לשיאו, המתח והמתח היו בשיא של כל הזמנים. חברתי ואני עצרנו את נשימתנו, שקועים לגמרי בסיפור. הסיום הותיר את שנינו המומים ומשתאים מהסיפור המבריק.
כשהקרדיטים התגלגלו, שנינו ישבנו שם בדממה, סופגים את ההשפעה של הסרט. זו הייתה חוויה קולנועית שאין כדוגמתה.
אחרי הסרט לא יכולנו להפסיק לדבר עליו. שוחחנו על הדמויות ומניעיהן, על הסמליות שבה נעשה שימוש ועל הסצנות האהובות עלינו. היה מרתק לשמוע את נקודת המבט של חברתי על הסרט, ושנינו השגנו הבנה עמוקה יותר של הסרט על ידי דיון משותף בו.
באותו לילה הרגשנו כאילו יצאנו יחד למסע. צחקנו, התנשפנו ועצרנו את נשימותינו יחד בזמן שצפינו בסרט. זו הייתה חוויה שקירבה בינינו וחיזקה את הקשר בינינו.
בימים שלאחר מכן, מצאנו את עצמנו מצטטים שורות מהסרט ומעלים זיכרונות מערב הסרט שלנו. אפילו חקרנו יותר על עשיית "הסנדק" ונדהמנו מהסיפורים מאחורי הקלעים ומהטריוויה.
במבט לאחור, אני מבין ש"הסנדק" היה יותר מסתם סרט. זו הייתה חוויה שחלקנו ותמיד נוקיר. זו הייתה תזכורת לכוחו של סיפור סיפורים ולהשפעה שיכולה להיות לו על חיינו.
לסיכום, ערב סרטים עם חברה שלי התברר כלילה לזכור. הצפייה המשותפת ב"הסנדק" לא רק אירחה אותנו, אלא גם קירבה בינינו ועוררה שיחות משמעותיות. זו הייתה תזכורת לכך שבילוי זמן איכות עם יקיריהם הוא הדרך הטובה ביותר ליצור זיכרונות מתמשכים. ואני מחכה בקוצר רוח לערב הסרטים הבא שלנו, שבו ניצור זיכרונות חדשים ונגלה סיפורים חדשים יחד.
ועבור אלו שאין להם חברה, אין צורך לקנא – אתם יכולים לבלות עם נערות ליווי במרכז.
